מנהיגות עסקאית מתבססת למעשה על קיומו של העיקרון ההדוני המסתתר מאחורי יחסי מנהיג-מונהגים. לפי העיקרון ההדוני, או לחלופין עיקרון ההנאה, אנשים מונעים במטרה להשיג עונג ולהימנע מכאב. לפי סגנון המנהיגות העסקאית, המנהיג והמונהג הם למעשה סוכנים המנהלים משא ומתן, והכוח היחסי מווסת את תהליך החליפין שבו ניתנות ומתקבלות ההטבות.

אם נחזור לתיאוריית "הטווח המלא של המנהיגות", מנהיגים עסקאיים שואבים השפעה מתוך הצבת יעדים ברורים, הבהרת תוצאות רצויות, החלפת תגמולים עבור הישגים ומתן עונשים עבור התנהגויות בלתי רצויות מצד כפיפיהם. בין המנהיג העסקאי והמונהגים קיים הסכם לגבי היעדים שיש להשיג בכדי לקבל את התגמולים הרצויים. בנוסף, מאפיין בולט של המנהיג העסקאי הוא ניהול על פי חריגים, שהוא ניטור אחר סטיות מכללים והתערבות מתקנת רק כאשר המונהגים לא עומדים ביעדים וחורגים מן הסטנדרט (Bass, 1985). ניהול על פי חריגים, הנקרא גם מנהיגות מתקנת, יכול לבוא לידי ביטוי באופן אקטיבי ויכול לבוא לידי ביטוי באופן   פסיבי.

בניגוד למנהיגים עסקאיים המכוונים לעסקה עם כפיפיהם ומתגמלים את כפיפיהם על השגת יעדים, מנהיגים מעצבים מעניקים השראה לכפיפיהם, ומניעים אותם להתעלות מעל לאינטרסים האישיים שלהם למען מטרות גבוהות יותר (Burns, 1978). מנהיגות מעצבת מורכבת מארבעה מאפיינים, אשר יחדיו מעצבים את כפיפיהם   ומסייעים להם לממש את הפוטנציאל שלהם ולהגיע לרמות ביצוע גבוהות.